סקירה יומית 13.3.25

פתחתי אתמול בהתייחסות כי השוק נמצא במקום של מכירות יתר, מקום שפחות אטרקטיבי למכירות חדשות, מקומות ומצבים שלרוב מושכים את הקונים הראשונים - אנחנו קוראים להם בשפה מקצועית ׳קונים מגיבים׳
׳קונים מגיבים׳ זהו רק סימן ראשוני של פוטנציאל תמיכה שלאחריו נדרש סימן נוסף, כדי לבצע קניות בפועל.


🐘 תרנגולת אחת, חלום גדול ושיעור חיים


תארו לעצמכם כפר קטן, כזה ששכחתם שקיים, שבו חי לו איכר עם תרנגולת אחת עלובה. לא עוף מרשים – נוצות דהויות, מקרקרת בקול צרוד, אבל כל בוקר היא שם, מטילה ביצה.

יום אחד, הוא מוצא ביצה מוזהבת – לא זהב של ממש, אבל משהו בה נוצץ אחרת, כאילו היא רומזת לו: "יש פה משהו בשבילך." הוא לא רץ למכור אותה, לא שובר אותה לסלט – הוא לוקח אותה ביד, מסתכל עליה כמו על אוצר ומתחיל לחלום.

"אם אני אטפל בה כמו שצריך," הוא אומר לעצמו, "אולי מחר תבוא עוד אחת, ואז עוד אחת, ובסוף אבנה לי בית עם חצר ובריכה, אולי אפילו אקנה כמה כבשים להשוויץ לשכנים." השכנים, כמובן, צוחקים – "מה אתה, משוגע? זו תרנגולת, לא מפעל זהב!" אבל הוא לא מקשיב.

הוא מתחיל לקום מוקדם יותר, לנקות את הלול, לדבר איתה כאילו היא מבינה. והנה הקטע – הוא לא ממש יודע אם היא תטיל עוד ביצה כזו, אבל הוא לא מוותר על החלום. מה מניע אותו? האמונה שהוא ראה משהו שאחרים לא רואים? הסבלנות להחזיק מעמד כשכולם מרימים גבה? או אולי הסוד הקטן הזה שכל מי שחולם יודע – לפעמים התקווה שווה יותר מהביצה עצמה?

זה אנחנו, הסוחרים, בלי ששמנו לב. השוק הוא התרנגולת הזו – לפעמים היא נותנת לנו ביצה מוזהבת, לפעמים סתם ביצה סדוקה, ואנחנו? אנחנו קמים כל בוקר, בודקים את הגרפים, מחפשים את הניצוץ הזה שיגיד לנו "זהו, עכשיו תורי." השאלה היא אם אנחנו מחכים בסבלנות כמו האיכר, או רצים למכור ברגע שמשהו מבריק. בואו נצלול למה שקרה היום ונראה אם השוק נתן לנו משהו לנצור או סתם עוד יום של קרקורים.


🐘 למה השוק רוקד על חבל דק?


אז מה קורה פה, חברים? השוק נראה כמו בחור שמנסה להחליט אם לקפוץ לבריכה או להישאר על שפת המים עם מגבת על הראש. השווקים בארה"ב נתנו לנו הצגה קטנה – ה-S&P 500 טיפס 0.5%, הנאסדק קפץ 1.2%, והדאו? נו, הוא עשה את הדאו שלו וירד 0.2%.

למה זה קורה? כי כולם עסוקים בלעכל את נתוני ה-CPI של פברואר שיצאו אתמול, ופתאום יש טיפת אוויר לנשימה – האינפלציה לא משתוללת כמו שחשבנו. אבל תנו לי לספר לכם משהו – זה לא שהכל ורוד. הסוחרים עדיין מסתכלים הצידה כמו חתולים מפוחדים, כי הסיפור עם המכסים של טראמפ על פלדה ואלומיניום לא נרדם. קנדה והאיחוד האירופי כבר מרימים גבה ומכינים תגובה, וזה מרגיש כמו משחק פוקר שבו כולם מחכים לראות מי ימצמץ קודם.


אני תמיד אומר – השוק לא זז בגלל מה שקורה עכשיו, אלא בגלל מה שאנשים חושבים שיקרה מחר. והיום? היום זה מרגיש כאילו השוק רוצה להאמין שהפד יוריד ריבית מתישהו, אבל אף אחד לא ממש שם את כל הכסף שלו על השולחן. כמו שאמר פעם ג’סי ליברמור, אגדת המסחר: "השוק הוא לא מקום לחלשים, הוא בודק אותך כל יום מחדש." אז בואו נראה מה יש לנו פה.


🐘 מה מתבשל מתחת לפני השטח?


אז מה בעצם קרה היום בשווקים? הנאסדק וה-S&P 500 זינקו, בעיקר בזכות המגה-קאפים – אותם ענקים ששולטים בטבלה כמו נבחרת כדורסל שכולם בה 2 מטר ומעלה. NVIDIA, למשל, טסה 6.4% – כאילו מישהו שם הכניס לה סוללה חדשה. המגזרים החזקים? טכנולוגיה, צריכה מחזורית ותקשורת. המגזרים החלשים? צריכה בסיסית, בריאות, תעשייה, אנרגיה ופיננסים – כולם נראו כאילו הם לקחו יום חופש.

ה-CPI של פברואר, שהיה המרכז של כל הסיפור, הראה עלייה של 0.2% בחודש לעומת צפי ל-0.3%, והאינפלציה השנתית ירדה ל-2.8% מ-3.0% בינואר. הליבה (בלי מזון ואנרגיה) עלתה ב-0.2% לעומת צפי ל-0.3%, ו-3.1% שנתית לעומת 3.2% קודם. זה לא רע, אבל זה עדיין מעל ה-2% שהפד חולם עליו בלילה. התשואה על אג"ח ל-10 שנים זזה קצת ל-4.32%, והדולר? נשאר די רגוע.

אבל הנה הקטע – כל העסק הזה עם המכסים על פלדה ואלומיניום שטראמפ שחרר גורם לכולם להזיע. קנדה והאיחוד האירופי כבר מתכוננים להחזיר אש, וזה כמו לזרוק אבן לבריכה שקטה – הגלים עוד יגיעו. ה-Russell 2000 וה-S&P Midcap 400 ממשיכים לדשדש, שניהם במינוס 9.5% ו-6.4% מתחילת השנה, מה שמראה שהקטנים עדיין לא מוצאים את הקרקע שלהם.

🐘 איך השוק משחק את המשחק הזה?


איך השוק זז ככה? תראו, זה כמו לראות מישהו מנסה לרקוד טנגו עם שני רגליים שמאליות. מצד אחד, ה-CPI הנמוך מהצפוי נתן קצת רוח גבית – הסוחרים אמרו "טוב, אולי הפד לא יצטרך לדרוך על הבלמים כל כך חזק." הסיכוי להורדת ריבית של 25 נקודות ביוני עומד על 80%, לא רחוק מ-84.2% אתמול. מצד שני, אף אחד לא ממש קופץ משמחה, כי המכסים האלה מרחפים מעל הראש כמו ענן שחור.

המגה-קאפים, כמו NVIDIA וחברים, משכו את העגלה היום, אבל אם תסתכלו על ה-Invesco S&P 500 Equal Weight ETF (RSP), שמייצג את השוק ה"אמיתי" יותר – הוא ירד 0.5%. זה אומר שהכסף הגדול זרם למקומות המוכרים, אבל בשאר השוק יש יותר חששות מאשר ביטחון. תוסיפו לזה את הגירעון התקציבי של ארה"ב – 307 מיליארד דולר בפברואר, והשנה כבר 1.15 טריליון בחמישה חודשים – ותבינו למה אנשים לא ממש רצים לקנות הכל.

דוגמה מפתיעה? תחשבו על זה כעל משחק כדורסל רחוב – השחקנים הכבדים (טק) זורקים לסל מרחוק ומצליחים, אבל שאר הקבוצה עדיין תקועה על הספסל, מחכה שמישהו יעביר להם את הכדור. ככה השוק נראה היום – כמה כוכבים גדולים, והרבה שחקני משנה שמסתכלים מהצד.

🐘 מה יקרה כשהקלפים יפלו על השולחן?


עכשיו תשאלו את עצמכם – מה יקרה היום? אם ה-PPI שייצא (צפי 0.3%) יגיע נמוך מהצפוי, אולי נראה עוד קצת אופטימיות, כי זה יחזק את התחושה שהאינפלציה באמת נרגעת. או אם נתוני התביעות לדמי אבטלה יראו חולשה מפתיעה (צפי 228,000), השוק עלול לקחת צעד אחורה ולשאול "רגע, מה קורה פה?"

והמכסים? אם קנדה והאיחוד האירופי יחזירו בעוצמה – תחשבו על זה כמו מישהו ששופך דלק על מדורה שכבר בוערת. המחירים יעלו, האינפלציה תרים ראש, והפד? הוא יצטרך להחליט אם הוא ממשיך לשחק אותה קשוח או מרכך את העמדה.
אני אגיד לכם משהו – השוק הזה מרגיש לי כמו בחור שיושב על כיסא עם שלוש רגליים, מחכה לראות אם הוא נופל או מצליח לאזן את עצמו.

דוגמה קצת משוגעת? תארו לעצמכם את השוק כשולחן פוקר ענק – המגה-קאפים הם השחקנים עם הקופה הכי גדולה, משחקים בטוח. המכסים הם הקלף הפרוע שיכול להפוך את כל המשחק, והפד? הוא הדילר שמחליט מתי לחלק קלפים חדשים. אנחנו עדיין באמצע הסיבוב, ואף אחד לא יודע מי יקח את הקופה.

🐘 סיכום


אז מה יש לנו פה? שוק שרוצה להאמין שהכל בסדר, אבל לא ממש קונה את הסיפור. ה-CPI נתן קצת תקווה, המגה-קאפים שיחקו אותה, אבל כל השאר? נראה כמו חבורת סוחרים שמחכים שמישהו אחר יעשה את הצעד הראשון. כמו שאמר פעם וורן באפט, "תהיה חמדן כשכולם מפחדים, ופחדן כשכולם חמדנים" – אבל כרגע, נראה שכולם גם מפחדים וגם חמדנים בו זמנית. סכיזופרניה של מסחר, ככה אני קורא לזה.

🐘 והנה טוויסט לפורים


רגע לפני שאתם רצים לתחפושת שלכם, תנו לי לזרוק לכם משהו הקשור לפורים – כי אנחנו באדר, החג הזה כאן הערב. תחשבו על המן, הרשע הגדול מהמגילה. כולם חושבים שהוא נפל כי הוא שתה יותר מדי או כי המלך התעצבן, אבל תנו לי להגיד לכם משהו: המן היה סוחר גרוע. כן, כן – הוא שם את כל הכסף שלו על קלף אחד, התחפושת של "אני השליט פה", ולא שם לב שהשוק (אסתר ומרדכי) כבר זז נגדו. בזמן שהוא תכנן תרשימים איך להפיל את כולם, השוק עשה לו סטופ-לוס מהיר וחד. אז תזכרו, חברים – גם כשאתם שותים עד דלא ידע, תשאירו עין אחת על הגרף. פורים שמח!

חג שמח,
זהר ליבוביץ - 🐘-או-סוף המסחר שלך
אבי שיטת וויקוף בישראל
ותוכנית הליווי סוחרים ׳מרגל המסחר׳