סקירה יומית 22.8.25. מועדון ג׳אז

זהר ליבוביץ, 🐘וסוף המסחר בסקירה יומית
מועדון ג׳אז, 22 אוגוסט 2025


🐘 למה היום הזה מרגיש כמו אוויר דחוס?


השוק השבוע לא היה סוער, הוא היה צורם. תחשבו על השוק כעל מועדון ג'אז אפלולי, והשבוע האחרון היה סשן אלתורים כאוטי במיוחד שבו כל נגן מושך לכיוון אחר ויוצר קקופוניה צורמת. המתופף (הנתונים הכלכליים) איבד את הקצב, הסקסופוניסט (רווחי החברות) ניגן כמה תווים מזייפים, ושני נשפנים (מקווה שככה כותבים אומרים, נשפנים 😊) מהשורה האחורית (פקידי הפד שמיד והאמק) קמו וניגנו בכוונה כמה צלילים צורמים במיוחד שהרסו את כל ההרמוניה.


האווירה היום, יום שישי, היא לא של פחד, אלא של דריכות מוחלטת. זה הרגע הזה מועדון הג'אז שבו כל הנגנים המשניים משתתקים, האורות מתעממים, וכל העיניים נשואות אל הבמה. כולם מחכים לסולו הגדול של הערב, לסולו של החצוצרן הראשי, ג'רום "הנץ" פאוול, שיעלה לנאום בג'קסון הול.


המתח הזה שאתם מרגישים הוא לא דמיון, הוא אנרגיה טהורה שמצטברת בשוק. כל טריידר, מקרן הגידור הגדולה ביותר ועד לסוחר היום הבודד, עוצר את נשימתו. השאלה שכולם שואלים היא לא מה הוא ינגן, אלא איך הוא ינגן – האם זה יהיה סולו בלוז איטי ומרגיע, או קטע בי בופ מהיר, אגרסיבי ועצבני?


🐘 הרקע המוזיקלי שהביא אותנו לרגע הזה


כדי להבין את חשיבות הסולו של פאוול היום, אנחנו חייבים להקשיב שוב לקקופוניה של אתמול. השוק נכנס ליום חמישי עם ציפייה להרמוניה, אבל אז הגיעו הצלילים הלא מכוונים: תביעות האבטלה הראשוניות קפצו ל-235 אלף, מעל הצפי. אבל זה היה רק רעש הרקע; הצליל הצורם באמת הגיע ממדד הייצור של פילדלפיה, שצנח למינוס 0.3 בזמן שהצפי עמד על 9.0 חיובי, אבל בתוכו התחבא השד האמיתי: מדד עלויות הייצור קפץ מ-58.8 ל-66.8, מה שמאותת על לחצים אינפלציוניים מחודשים.


ואז עלו לבמה אותם שני חברים מהפד. בהערות אגביות לתקשורת, הם אותתו שהלהקה לא מתכוונת להאט את הקצב בקרוב. בן רגע, השוק תרגם את דבריהם למספרים קרים: לפי כלי ה-FedWatch של CME, ההסתברות להורדת ריבית בספטמבר צנחה מ-82.4% שלשום ל-73.6% בלבד אתמול. זו לא דעה, זו מתמטיקה כואבת.


ולקינוח, וולמארט, הבסיסט האמין של הלהקה, זייף עם פספוס של 5 סנט ברווח למניה, הפספוס הראשון שלה מאז מאי 2022. כל אלה יצרו דיסוננס צורם, ששלח את המדדים לירידה חמישית ברציפות. הסולו של פאוול היום הוא לא רק עוד נאום, הוא ההזדמנות של מנהיג הלהקה להשתלט מחדש על המופע, להפוך את קקופוניה לנעימת ג׳אז.


🐘 איך מנגנים סולו מנצח בתוך כל הבלאגן?

כאן אנחנו מגיעים אליכם, אל התפקיד שלכם היום. אתם לא קהל פסיבי במועדון הג'אז הזה, אתם נגנים בעצמכם, אולי עם כלי קטן יותר, אבל עם היכולת להצטרף לאלתור ברגע הנכון. העבודה שלכם היום היא לא לנחש את המנגינה של פאוול, אלא להיות מוכנים להגיב אליה באופן מיידי, לאלתר יחד איתה.


ראשית, לפני שהסולו מתחיל, אתם חייבים להכיר את הכלי שלכם באופן מושלם. זה אומר להכין מראש את רמות התמיכה וההתנגדות המרכזיות במדדים ובמניות שאתם עוקבים אחריהן. אלו הם ה"תווים" שלכם, סולם הצלילים הבטוח שאתם יודעים לנגן; אם הסולו של פאוול יהיה דובי וידחוף את השוק כלפי מטה, אתם צריכים לדעת בדיוק איפה נמצאת רמת התמיכה הבאה שבה אולי תרצו "לקנות את הדיפ".


שנית, בזמן הסולו, הקשיבו לווליום, לא רק למחיר. הווליום הוא מחיאות הכפיים של הקהל (הכסף הגדול). תנועה ראשונית חדה למעלה או למטה על ווליום נמוך יכולה להיות הטעיה, זיוף מכוון. אבל אם אתם רואים שהמחיר נע לכיוון מסוים והווליום מתחיל להתגבר בעוצמה, זה הסימן שהקהל אוהב את מה שהוא שומע והמומנטום אמיתי.

🐘 ומה אם הנגן מזייף?

ישנה אפשרות שלישית, והיא אולי המתסכלת מכולן: מה אם הסולו של פאוול יהיה... כלום? מה אם הוא ינגן מנגינה משעממת, חסרת השראה, כזו שלא הולכת לשום מקום ורק חוזרת על אותם תווים שכבר שמענו? זהו תרחיש ריאלי לחלוטין, שבו הוא יבחר בזהירות מילים שלא אומרות כלום כדי לא להרגיז אף אחד.


במקרה כזה, השוק עלול להגיב בתנודתיות חסרת כיוון, כמו קהל מבולבל שמתווכח אם מדובר בגאונות או בכישלון. כאן נכנסת לתמונה המיומנות החשובה ביותר של נגן ג'אז ושל סוחר: לדעת מתי לא לנגן. אם המנגינה לא ברורה וההרמוניה מבולבלת, לפעמים המהלך החכם ביותר הוא פשוט להניח את הכלי בצד, להקשיב, ולחכות לקטע הבא.


האגדה מספרת שמיילס דייוויס אמר פעם: "זה לא התו שאתה מנגן שהוא שגוי, זה התו שאתה מנגן אחריו שהופך אותו לנכון או שגוי". היום הוא יום מושלם ליישם את הפילוסופיה הזו. אל תפחדו מהתו הראשון והצורם, אבל תתמקדו בלהיות מוכנים עם התו הנכון שלכם מיד אחריו.

שבת שלום,
זהר ליבוביץ 🐘וסוף המסחר שלך
חלוץ שיטת וויקוף בישראל
ותוכנית הליווי שיטת הפיל 3.3